החלטה בתיק בש"פ 389/11

1.       בכתב אישום שהוגש נגד המשיב ושני נאשמים אחרים (להלן: נאשם 1 ונאשם 3 וביחד, להלן: האחרים) יוחסו לשלושה שני אישומים. על-פי עובדות האישום הראשון, ביום 13.4.10 בסביבות השעה 17:00 יצא ג. ע., יליד 1969 (להלן: המתלונן) מביתו לעבר הרחוב על מנת לשוחח עם ילד שהיכה את בנו. בעת שהלך לקראת הילד, ניגש אליו המשיב, חסם את דרכו ודחף אותו. המתלונן ציין כי הוא מעוניין לשוחח עם הילד והמשיב בתגובה החל להכותו. או אז החלו גם האחרים, אשר שהו בסמוך למשיב, להכות את המתלונן ואחד מהם אף שלף סכין והיכה באמצעותו את המתלונן בראשו. במהלך הקטטה, נטל המשיב אבן והיכה באמצעותה את המתלונן, אשר נאבק בשלושה כל העת, ולבסוף הצליח לברוח. בעת שברח, מעד המתלונן ועיקם את קרסולו, והוא נזקק לטיפול רפואי. על-פי עובדות האישום השני, בסמוך לאחר האירוע נושא האישום הראשון, פנה אביהם של המשיב והנאשם 3 למשפחת המתלונן, בבקשה לערוך "סולחה". המשפחות התכנסו בבית משפחת המתלונן לשם עריכת ה"סולחה". בעקבות כך, הצטיידו המשיב והאחרים בנשק חם ותחמושת והלכו למקום ההתכנסות. עם כניסתם, החל עימות מילולי בין המשיב לבין המתלונן. המשיב ביקש מנאשם 3 שיעביר לו את הנשק ולאחר שקיבל אותו לידיו, כיוון את הנשק, כשהוא טעון, לעבר בני משפחת המתלונן ואיים שיפגע בהם. שלושה מבני משפחת המתלונן קפצו על המשיב על מנת למנוע מבעדו לעשות שימוש בנשק והפילו אותו ארצה. בעת שנפל המשיב, הוא ירה ירייה אחת, הקליע פגע ברצפת החדר וכתוצאה מכך פגעו רסיסים ברגלו של אדם בשם חוסין עלי. בהמשך, התפתחה קטטה בין המשיב והאחרים לבין בני משפחת המתלונן. לאחר שהנשק נתפס על-ידי אחד מבני משפחת המתלונן, נמלטו המשיב והאחרים מהמקום תוך שהמשיב נותן אגרוף לאדם בשם נרמיאן עלי. בגין מעשים אלה יוחסו למשיב ולאחרים עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות; קשירת קשר לביצוע פשע; עבירות בנשק; איומים; פציעה בנסיבות מחמירות; ותקיפה סתם בנסיבות מחמירות.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב והאחרים עד לתום ההליכים נגדם. ביום 17.5.10 הוגש תסקיר מבחן בעניינו של המשיב. בתסקיר צוין כי החל מגיל 13 מעורב המשיב בעבירות אלימות ורכוש. שירות המבחן התרשם כי דפוסי התנהגותו של המשיב מאופיינים באימפולסיביות ואלימות, וכי הוא אינו נוטל אחריות על מעשיו או מודע להשלכותיהם. עוד צוין, כי המשיב זקוק לגבולות נוקשים וברורים על מנת לרסן את דחפיו, וכן כי הוא התקשה לגייס כוחות להליך שיקומי בעבר, דבר המעלה את הסיכון להישנות התנהגות אלימה בעתיד. באשר לחלופת המעצר שהוצעה, צוין כי אביו של המשיב לא יוכל להציב לו גבולות ולפקח עליו כראוי. בהתייחס לחלופה נוספת שהוצעה בבית אחיו של המשיב בעיר עכו, צוין כי שהייה בעכו אינה רלוונטית בשל הצורך להרחיק את המשיב מבית המתלונן. נוכח דברים אלה, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרור המשיב לחלופה.

3.        ביום 25.5.10 נעתר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) לבקשת המדינה, והחליט על מעצר המשיב עד לתום ההליכים. בית המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביצוע המעשים המיוחסים למשיב. בית המשפט עמד על כך שהעבירות ואופן ביצוען מצביעים על מסוכנותו הרבה. בכלל זה, נשקף סיכון לביטחון הציבור ושלומו, ישנו חשש מפני הימלטות מאימת הדין וכן חשש להשפעה על עדי תביעה. בית המשפט קבע, על יסוד האמור בתסקיר שירות המבחן, כי אין חלופה אשר תאיין את מסוכנותו של המשיב. לפיכך, הורה על מעצרו עד לתום ההליכים. בית המשפט קבע כי גם הנאשם 1 ייעצר עד לתום ההליכים נגדו, אך לאחר הליכים נוספים שהתקיימו בעניינו הוא שוחרר לחלופת מעצר. נאשם 3, שהינו קטין ואין לו הרשעות קודמות, שוחרר לחלופת מעצר. בסוף חודש אוקטובר 2010 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי. בדיון שהתקיים בבקשה, הורה בית המשפט (כב' השופט א' טובי) על הכנת תסקיר משלים בעניינו של המשיב, אשר יבחן את התאמתם של הוריו לשמש מפקחים. ביום 5.12.10 הוגש התסקיר המשלים, שבו צוין כי הוריו של המשיב מגויסים לסייע לו ולפקח עליו. עם זאת צוין, כי הם מגוננים עליו ומתקשים לראות את הבעייתיות בהתנהגותו שהובילה אותו למעורבות בפלילים. שירות המבחן התרשם מן האב באופן דומה להתרשמותו ממנו בפגישה הקודמת, והעריך כי על אף שהוא שימש בעבר כמפקח על המשיב, הוא יתקשה להציב לו גבולות ולפקח עליו באופן ראוי, והוא הדין לגבי אימו. זאת, נוכח הקושי שלהם למנוע את המשך הסתבכויותיו ולהכיר בדפוסי התנהגותו הבעייתיים. נוכח המלצתו השלילית של שירות המבחן, דחה בית המשפט את בקשת המשיב לעיון חוזר. בית המשפט סבר כי לא נמצאו טעמים חריגים המצדיקים סטייה מהמלצת שירות המבחן.

4.        בחלוף תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב, ההליכים בעניינו טרם הגיעו אל סיומם. מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה עותרת המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים. בבקשתה, סוקרת המדינה את התנהלות ההליכים בעניינו של המשיב עד כה. מן הבקשה עולה, כי הקראת כתב האישום התקיימה ביום 12.5.10. לבקשת המשיב, נדחה המענה לכתב האישום לצורך קבלת מלוא חומר החקירה. כמו-כן, לבקשת ההגנה הופנה התיק לגישור. בשל הליכי הגישור, וכן נוכח בקשת ההגנה לקבלת חומר חקירה נדחו מספר דיונים בתיק. משהליך הגישור לא עלה יפה, קבע בית המשפט מועדי הוכחות לחודש נובמבר 2010 בנוסף לשלושה מועדי הוכחות שנקבעו קודם לכן, לחודש ינואר 2011. בדיוני הוכחות שהתקיימו בחודשים נובמבר וינואר, העידו שבעה עדי תביעה והוגשו בהסכמה הודעותיהם של עד תביעה וחוות דעת מומחים. עדים נוספים לא התייצבו לדיונים והוצאו נגד חלקם צווי הבאה. דיון אחד שנקבע לסוף חודש נובמבר 2010 נדחה בשל שביתת הפרקליטים. בדיון שנערך בפניי, עדכנה המדינה כי בדיון שהתקיים ביום 19.1.11 נשמעו עדים נוספים, ובית המשפט המחוזי קבע שלושה מועדי הוכחות למהלך חודש מרץ ותחילת חודש אפריל 2011. המדינה טוענת כי הנסיבות החמורות שבהן בוצעו העבירות מעידות על מסוכנותו הרבה של המשיב. כמו-כן, על אף גילו הצעיר, עברו הפלילי מכביד וכולל הרשעות בעבירות רכוש, אלימות ונשק. בגין אחת העבירות, ריצה המשיב מאסר בפועל של 28 חודשים וכן, תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי למשך אותו פרק זמן. לדברי המדינה, באלה יש כדי לספק אינדיקציה נוספת למסוכנותו. המדינה מדגישה כי אין מקום לגזור גזירה שווה בין המשיב לבין הנאשמים האחרים אשר שוחררו לחלופת מעצר. נאשם 3 הינו קטין. באשר לנאשם 1, הרי שחלקו של המשיב גדול מחלקו והתסקיר האחרון שנערך בעניינו של הראשון היה חיובי, להבדיל מהתסקירים בעניינו של המשיב שפסלו את החלופות שהוצעו. המדינה טוענת כי תחילת שמיעת הראיות אמנם התעכבה, אך העיכוב היה נעוץ בעיקרו ברצון למצות את הליכי הגישור. לדידה, משהחל שלב ההוכחות הוא נמשך באופן רציף ובקצב סביר. כמו-כן, היא צופה כי פרשת התביעה תסתיים במהלך שלושת הדיונים שנקבעו לחודשים מרץ ואפריל. בנסיבות אלה, נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב, והחשש מפני הימלטותו מאימת הדין, סבורה המדינה כי אין מקום לשחררו ממעצר.

5.        בא-כוח המשיב טוען כי העיכוב בהתקדמות ההליכים היה נעוץ לא רק בהליכי הגישור אלא בעיכוב שחל בהעברת חומר החקירה לידי ההגנה. כמו-כן, שביתת הפרקליטים בגינה נדחה דיון, הביאה גם לכך שלא נקבעו מועדי הוכחות נוספים לתקופה זו, אף שבית המשפט היה נכון לקדם את ההליך. עוד נטען כי עברו הפלילי של הנאשם 1 חמור יותר מעברו של המשיב, שכן הוא ביצע את המעשים בעת שהיה אסיר ברישיון, ולפיכך, לא היה מקום לאבחן ביניהם. כמו-כן, נטען כי הסיבה שבגינה לא שוחרר המשיב ממעצר היא תסקירי שירות המבחן שניתנו בעניינו. לטענת בא-כוח המשיב, התסקירים אינם מתמקדים במפקחים אלא בסוגיית נטילת האחריות - סוגיה אשר אמורה להוות שיקול בשלב גזירת הדין ולא בהחלטה על מעצר עד תום ההליכים. בא-כוח המשיב מדגיש כי מרשו שהה במעצר בית בגין עבירות קודמות בפיקוחו של אביו ולא הפר את תנאיו. לטענתו, על בית המשפט היה לבחון את המפקחים, ולהפעיל שיקול דעת עצמאי בשאלת התאמתם. בנוסף, נטען כי התיק אינו צפוי להגיע לכדי סיום במשך תקופת ההארכה הקרובה ותידרש הארכה נוספת. נוכח דברים אלה, נוטה, לטענתו, האיזון בין השיקולים העומדים על כפות המאזניים לעבר שחרור המשיב לחלופה.

6.        לאחר שבחנתי את הבקשה, מסקנתי היא כי דינה להתקבל. הלכה היא כי בבחינת בקשה להארכת מעצר נדרש בית המשפט לאזן בין זכות הנאשם לחירות לבין אינטרס הציבור בשמירת ביטחונו וניהול הליך פלילי תקין. איזון זה נעשה תוך התייחסות למידת מסוכנות הנאשם, העולה מאופי העבירות המיוחסות לו ומעברו הפלילי; קצב התמשכות ההליך העיקרי והזמן הצפוי להידרש לשם סיומו; והגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים (ראו: בש"פ 302/11 מדינת ישראל נ' תיימור קבלאן (לא פורסם, 19.1.11); בש"פ 284/11 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 30.1.11)). במקרה שלפנינו, חלו עיכובים לא מעטים בהתקדמות ההליך. בין היתר, בשל הליכי הגישור ובשל עיכובים בהעברת חומרי החקירה. כפי שנפסק לא אחת, עיכוב בהעברת חומרי החקירה פוגע בזכותו של נאשם להליך הוגן ואין לזקוף לחובתו בקשות לדחיית מועדי דיון הנובעות מאי עמידתה של המדינה בחובתה (ראו בש"פ 41/11 מדינת ישראל נ' אבו עבייד (לא פורסם, 14.1.11)). חרף זאת, איני סבור כי לעת הזו האיזון נוטה לעבר שחרור המשיב לחלופה. מעת שהחלה שמיעת הראיות, ההליך מתקדם בצורה סבירה וניכרת נכונות מצד שני הצדדים ובית המשפט להביאו לידי סיום בהקדם האפשרי. לכך יש להוסיף כי למשיב מיוחסות עבירות אלימות המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. נסיבות ביצוע העבירות מלמדות כי המשיב והאחרים תכננו לפגוע בבני משפחת המתלונן, ולשם כך נטלו עימם נשק חם בטרם הלכו למפגש "הסולחה", וברגע הגיעם, פתחו בעימות עם בני המשפחה. מן העובדות ניכר כי המשיב נטל חלק מרכזי בהשתלשלות העניינים ולא היסס להשתמש בנשק ולאיים על בני משפחת המתלונן. גם מעובדות האישום הראשון עולה לכאורה כי המשיב הוא שפתח בתקיפה ואליו הצטרפו השניים האחרים. נסיבות אלה בצירוף תסקיר שירות המבחן אשר עמד על מזגו האלים של המשיב, על דפוסי התנהגותו האימפולסיביים וחוסר יכולתו להבין את השלכות מעשיו, מעידים כי שחרורו ממעצר עלול לסכן את שלום הציבור וביטחונו. כפי שצוין, על אף גילו הצעיר, עברו הפלילי של המשיב מכביד ונראה כי עונשי המאסר שהושתו עליו אינם מרתיעים אותו מביצוע מעשים פליליים נוספים.

           לטעמי, קיים שוני רלבנטי בין המשיב לבין הנאשמים האחרים. ראשית, נראה כי חלקו של המשיב באירועים גדול יותר מחלקם של האחרים. כמו-כן, כפי שכבר הוזכר, הנאשם 3 הינו קטין ואין לו הרשעות קודמות. ואילו הנאשם 1 שוחרר לחלופת מעצר לאחר שבתסקיר המשלים שנערך בעניינו צוין כי חל שינוי בהתנהגותו ובנכונות הוריו לפקח עליו ושירות המבחן המליץ על שחרורו לחלופה (ראו החלטת בית משפט זה בבש"פ 7521/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 14.10.10)). בעניינו של המשיב לעומת זאת, גם בתסקיר המשלים נשלל שחרורו לחלופה. שירות המבחן בחן את המפקחים שהוצעו.ונתן דעתו לכך שהאב שימש בעבר כמפקח על המשיב, אך סבר כי על אף זאת, לא יוכלו ההורים לשמש גורם מרסן עבורו. כידוע, בית המשפט אמנם אינו מחויב לפעול בהתאם להמלצת שירות המבחן, אולם, נדרשים טעמים משמעותיים וכבדי-משקל על מנת לסטות מהמלצות שליליות הקבועות בתסקיר (ראו בש"פ 193/11 זדירן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.1.11)). טעמים שכאלה לא התקיימו בענייננו.

           נוכח האמור, יוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 26.1.11 או עד למתן פסק-דין על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ‏י"ג באדר א התשע"א (‏17.2.2011).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    נב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: